גיל ההתבגרות הוא תקופה מאתגרת מאוד ולא פשוטה עבור בני נוער רבים. המתבגר מתמודד עם שאלות ומשימות התפתחותיות רבות המתקיימות בו זמנית – שינויים גופניים ומיניים שמגבירים עיסוק בדימוי הגוף ולעיתים אף שאלות של זהות מינית, צורך גדל בהשתייכות חברתית ועיסוק במקום החברתי לצד נפרדות הולכת וגדלה מההורים וגיבוש זהות ועצמאות, דרישות לימודיות הולכות וגדלות, וראשיתם של קשרים זוגיים.
שינויים טבעיים אלה עשויים לעורר קשיים רגשיים בתחומים שונים אצל המתבגרים, כגון דימוי עצמי נמוך, קשיים חברתיים ומתיחות רבה ביחסים המשפחתיים. גם ההורים מתמודדים עם משימה לא פשוטה. הם נדרשים לאפשר למתבגר את המרחב שהוא זקוק לו לצורך גיבוש הזהות ופיתוח עצמאותו, ובו זמנית להיות מעורבים ותומכים ולספק גבולות בטוחים להתנהל בתוכם.
חלק מבני הנוער יבטאו את מצוקתם באופן ישיר ויבקשו לפנות לטיפול, ואחרים יבטאו את מצוקתם בדרכים אחרות כגון הסתגרות, דכדוך, ירידה בתפקוד הלימודי, פגיעה עצמית, הפרעות אכילה ושימוש בחומרים כגון אלכוהול או סמים.
טיפול במתבגרים יכול להתקיים במספר גישות, בהתאם לקשייו של המתבגר, להעדפה שלו ולהערכה של המטפל. הבסיס לטיפול יהיה תמיד יצירת קשר של אמון וקירבה עם המטפל, בו המתבגר ירגיש נוח ובטוח לשתף בקשייו. לרוב מתקיימת גם הדרכת הורים במקביל לטיפול במתבגר, אך תדירותה וקיומה תלויים גם בגילו של המטופל, בקשייו ובמידה בה הוא זקוק למרחב הנפרד שלו.