פגיעה מינית

פגיעה מינית היא חוויה במהלכה מתמודד הנפגע/ת עם מצב קיצוני של חוסר אונים ואימה, סכנה קיומית וערעור תחושת הביטחון הקיומי בעולם ובאחרים. חוויה זו כרוכה באיום על השלמות הנפשית והגופנית. כמו כל אירוע טראומטי, פגיעה מינית היא חוויה המערערת את מערכות ההתמודדות הרגילות המעניקות הרגשת שליטה, קשר ומשמעות.

פגיעה מינית בילדים היא כל פעולה בעלת הקשר מיני הנעשית כלפי קטין/ה, בין אם באיום או בהסכמה, על ידי אדם מבוגר ממנו/ה, כולל מי שבעצמו קטין. בכלל זה ניתן למנות רמיזות מיניות, איום מילולי, חשיפת איברי מין, הצצה, הפשטה, ליטוף, נגיעה, חדירה וחשיפת ילד/ה לתכנים פורנוגרפיים. פגיעה מינית בילדים היא תופעה רווחת בישראל. אחד מכל שישה ילדים וילדות יפגע מינית בטרם הגיעו לגיל 12. עד גיל זה, שיעור הפגיעות דומה בבנות ובבנים. למרות הנזק ההרסני שגורמת הפגיעה, רובם המכריע של הילדים והילדות לא ידווחו עליה באופן מידי, אם בכלל.

פגיעות ותקיפות מיניות שכיחות במידה רבה יותר ממה שאנחנו בחברה בעולם המערבי, נוטים להעריך. על פי נתונים מהעולם המערבי, אחת מכל ארבע נשים ואחד מכל חמישה גברים היו קורבן לפגיעה מינית בילדותם. אחת מבין שבע נשים ואחד מכל אחד עשר גברים היו קורבן לגילוי עריות, ממצאים אלה דומים בכל שכבות האוכלוסייה ללא הבדלים של גיל, גזע, דת, מעמד סוציו-אקונומי או רמת הדתיות/שמרנות.

לפגיעה מינית יש השלכות נפשיות ארוכות טווח. נפגעים ונפגעות רבים מפתחים, סוגים שונים של הפרעה-פוסט-טראומטית הכוללת סימפטומים שונים שהם בעצם ניסיון מעשי של הנפגע\ת לארגן את החוויות הטראומטיות מבחינה נפשית ואף לפתור אותן. בהיעדר טיפול נכון, הסימפטומים עצמם יכולים להוביל לקשיים נוספים למשל, קשיים והימנעות ביצירת קשר זוגי או אינטימי.

ילדים, מתבגרים ובוגרים שחוו פגיעה מינית, חשים לרוב תחושה של בדידות, שונות, חריגות, חוסר ערך עצמי, קושי לזהות רגשות וקושי רב במתן אמון ונוטים לפתח תלות באחרים כדי להרגיש אהבה. בדרך כלל יפתחו הנפגעים יחסים אינטימיים המונעים על ידי צורך עצום בהגנה ודאגה אך יחוו חרדה מנטישה, ניצול ובגידה, לכן יחצינו צורך רב בשליטה. למרות מאמצים אלה ,נפגעי תקיפה מינית בילדות מוצאים עצמם שוב ושוב במערכות יחסים מתעללות.

נפגעי תקיפה מינית יוצרים מנגנונים שיגנו עליהם ויסייע לווסת את הקשיים שהם חווים. הנה כמה מהם: התמכרות לעבודה, רציונליזציה ("זו לא אשמתו, הייתי ילדה רעה"), הכחשה, שכחה סלקטיבית, פיצול ("האבא של היום והאבא של הלילה"), דיסוציאציה – ניתוק הנפש מן הגוף, שליטת יתר – שמירה מוקפדת על הרגלי חיים קבועים, חוסר ריכוז, ערנות יתר, עיסוק יתר במשימות ספציפיות, עד כדי בריחה מהמציאות – פיזית או מנטלית. אובססיביות, הימורים, התנהגויות של הרס עצמי, הימנעות מאינטימיות, מיחסי מין או לחילופין התמכרות למין. ניסיון אובדני, בידוד בין-אישי, התמכרות לאלכוהול או לסמים, אנורקסיה, בולימיה או אכילה כפייתית, פיתוח נטייה לשקר, חזרה בתשובה או חזרה לדת.

מטרת הטיפול הרגשי היא לתת מענה לנפגעות ונפגעי תקיפה / פגיעה מינית אשר סובלים מהשלכותיה, לצמצם את הנזקים שנגרמו כתוצאה מן הפגיעה, למנוע התדרדרות במצב הנפשי ולאפשר להם לעבד את הטראומה שנוצרה כתוצאה מן הפגיעה על מנת שיוכלו להמשיך בחייהם בצורה תקינה ובריאה ככל הניתן.